<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ד</h1>
<h2>דף ו.</h2>
אמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל (ס"ז א'), הנכרי שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינו חייב, ומדבריהם גזרו שתהא תרומתו תרומה גזרה משום בעלי כיסין שלא יהא זה הממון לישראל ויתלה אותו בגוי כדי לפוטרו, ובודקים את הגוי שהפריש תרומה כדאמר רב בפרק קמא דערכין (ו' א') אם אמר בדעת ישראל הפרשתי תנתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה שמא בלבו לשמים, במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל גוי שהפריש תרומה בחוצה לארץ לא גזרו עליה ומודיעין אותו שאינו צריך ואינה תרומה כלל (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ד הט"ו).
<h2>דף כג.</h2>
המפריש תרומות ומעשרות וניחם עליהם הרי זה נשאל עליהם לחכם ומתיר לו כדרך שמתירים שאר [ה]נדרים ותחזור חולין כמו שהייתה (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ד הי"ז) כדאמרינן בנדרים (נ"ט א'). ואף בשאר הקדשות נשאלין לבית הלל דאמר במסכת נזיר (ל"א א') אין הקדש טעות הקדש הלכך כשחכם עוקר הנדר מעיקרו ועושהו הקדש טעות אינו הקדש והביאו בפרק יש נוחלין (ב"ב ק"כ ב').
